וולר

שנים אני אומר שסוכנות היא חרא ביזנס.
מלא לקוחות, מלא עובדים, מעט רווח  והכול תלוי בך.

אז איך פתאום אני מוצא את עצמי אומר שזה אחד המודלים העסקיים הכי מעניינים בעולם?

כי ה־AI שינה את הכלכלה של העסק הזה.

בפרק החדש אני מפרק איך חברות שמוכרות לך חלום של ״הכול אוטומטי״ עובדות בפועל כמו סוכנויות. ולמה דווקא השילוב של טכנולוגיה עם בני אדם יכול להפוך אותן לעסקים יעילים בטירוף.

אבל החלק שבאמת צריך לעניין אותך הוא איך להיכנס למשחק.

אם יש לך מומחיות בבעיה שלקוחות משלמים כדי לפתור, אתה לא בהכרח צריך לבנות עכשיו מערכת מפלצתית. אני מסביר איך נכנסים עם קילר פיצ׳ר אחד, משיגים תוצאה ששווה כסף  ומרחיבים משם.

בזמן שאתה מחכה שהטכנולוגיה תהיה מוכנה, מישהו אחר כבר בונה את הקשר עם הלקוח שלך.

לך להקשיב לפרק עכשיו!

טסתי לסינגפור כדי לפגוש תותח שיווק עולמי. הוא שאל אותי מי אני ושלח אותי להזדיין.

השנה היא 2017.
בארץ אני בטופ של האפיליאייטס, מקדם קמפיינים במיליוני שקלים, מכירים אותי, סופרים אותי

בסינגפור?

אני ג׳וק עם הזמנה למלון.

 

באתי לפגוש את אלווין, אחד האפיליאייטס הגדולים בעולם. ביקשתי שיחברו בינינו, טסתי, שלחתי הודעה.

קיבלתי מייל שמסביר לי שאני כנראה מתחזה, שהאדם שחיבר בינינו לא באמת מכיר אותי, ושפגישה לא תהיה.

 

ואז, בשלוש לפנות בוקר, התנפח לי חצי פרצוף.

 

אז עכשיו אני במדינה זרה, אחרי מייל משפיל, בדרך למיון, ואשתי מציעה שנחזור לתאילנד וניהנה מהחופשה כמו אנשים נורמליים.

 

הצעה הגיונית.
אני, לצערה, כבר לא הייתי באירוע של היגיון.

 

אמרתי שאני אשיג את הפגישה הזאת.

 

בפרק החדש סיפרתי מה עשיתי כדי להפוך את ה״לא תודה״ לשעה וחצי מול הבנאדם, איזה מערך תוכן ראיתי שם שכבר ב־2017 העיף לי את המוח, ולמה לפעמים אני מתעקש להשיג משהו גם כשברור לי שהקריירה שלי תסתדר מצוין בלעדיו.

 

כי בפעם הבאה שיהיה על הכף משהו שבאמת חשוב לי, אני רוצה לזכור שכבר הייתי בסרט הזה.
שהיה קשה. שהיה משפיל.

ושעשיתי את מה שאמרתי שאעשה.

 

יש פה סיפור השפלה, למבורגיני צהובה, וטיפה חומר למחשבה על מה נשאר היתרון שלך כשה־AI יודע לעשות כמעט הכול.

 

 קאש או אקוויטי?

יש יזמים שמכניסים מיליוני שקלים בשנה, נהנים מרמת חיים גבוהה ומנהלים עסקים רווחיים במיוחד, אבל אם מחר בבוקר יחליטו למכור את העסק שלהם, הם עלולים לגלות שהוא כמעט לא שווה דבר.

וזה בדיוק ההבדל בין עסק שמייצר כסף לבין חברה שבונה ערך.

בפרק החדש של וולר לייב אני עוסק באחת הדילמות המשמעותיות ביותר בחייו של יזם:

 

 הבחירה בין קאש לאקוויטי. בין הכסף שאפשר למשוך היום, לבין השווי שאפשר לבנות למחר.

 

דרך סיפורה של יזמת ישראלית שמנהלת עסק מצליח המכניס מיליונים, ובמקביל בונה חברת AI עם פוטנציאל לשווי של מאות מיליוני דולרים, אני חושף את המורכבות שבהחלטה לוותר על חלק מהנוחות והביטחון הכלכלי של ההווה, לטובת הזדמנות גדולה בהרבה בעתיד.

 

נדבר על האופן שבו חברות מייצרות שווי, על ההזדמנויות החריגות שנפתחו בשוק ה-AI, על ההבדל בין הכנסה שוטפת להון אמיתי, ועל השאלה שמעסיקה כמעט כל יזם שמבקש לפרוץ את גבולות העסק הקיים שלו:

 

מתי נכון להפסיק למקסם את מה שכבר עובד, ולהתחיל להשקיע במה שעשוי לשנות את החיים שלך לחלוטין?

 

והתשובה, בניגוד למה שאולי נדמה, היא לא בהכרח לעזוב הכול ולקפוץ למים.

 

בפרק אני מסביר כיצד נכון לגשת לצומת הזאת, אילו סימנים צריך לחפש בשוק לפני שמבצעים את המעבר, ומדוע דווקא היכולת להמתין לרגע הנכון עשויה להיות אחת ההחלטות היזמיות החשובות ביותר שתקבלו.

כי בסופו של דבר,

יש הבדל עצום בין להיות יזם שמרוויח הרבה כסף, לבין להיות יזם שבונה משהו ששווה הרבה כסף.

 

וההבדל הזה עשוי לשנות לא רק את העתיד הכלכלי שלכם, אלא גם את זה של הדורות שיבואו אחריכם.

🎧 וולר לייב — פרק חדש. לכו להקשיב.

?איך לעזאזל הופכים עגלה בקניון לאימפריה של 160 לוקיישנים בארה״ב

ישבתי עם רקפת אהרון לשיחה על אחד מסיפורי היזמות הישראליים היותר מטורפים שיצא לי לשמוע.

רקפת ובעלה אריה מגיעים לאמריקה.

אין כסף.

לא בקטע של ״קשה לנו לסגור את החודש״.

אין כסף לאכול.

היא מנקה בתים, עובדת במאפייה, בקייטרינג, מוכרת מכוניות משומשות.

יום אחד, במקרה לגמרי, היא רואה בקניון מוצר שהבת שלה משחקת איתו.

שלושה חודשים אחר כך הם כבר עם שתי עגלות.

בחודש הראשון?

אפס מכירות.

והלקוח הראשון שקנה ממנה היה עיוור (!).

אבל מפה מתחיל החלק המעניין.

הם מפצחים את המכירה.
מפצחים את המוצר.
מפצחים את המספרים.

ומבינים משהו שרוב היזמים מפספסים עד היום:

סקייל לא מתקן ביזנס מחורבן. הוא רק מגדיל את החרא.

משתי עגלות הם מגיעים ל־160 לוקיישנים, 500 עובדים, ומוצרים שנמכרים ברשתות הענק של אמריקה.

ובפרק הזה אני מפרק איתה את המכניקה מאחורי הדבר הזה.

איך יודעים איזה מוצר יכול להתפוצץ?
למה פיץ׳ מכירות קבוע הוא קריטי?
איך מייצרים WOW Effect שגורם ללקוח לעצור?
ואיך בונים ביזנס שלא תלוי בזה שאתה קם כל בוקר ונותן את הנשמה שלך מחדש?

כי בסוף,

יש הבדל עצום בין לדעת למכור לבין לדעת לבנות מכונה שמוכרת.

ואם יש משהו שהסיפור של רקפת מוכיח, זה שהיתרון של היזם הישראלי לא נגמר בגבולות ישראל.

 הוא רק מתחיל שם.

פרק חובה לכל יזם שרוצה להבין איך בונים משהו גדול באמת.

לפרק המלא >> 

איך אני בונה את חברת ה־100 מיליון דולר הבאה שלי איתך

שואלים אותי:

וולר, למה לך לעשות את זה?

יש לך חברה בחו״ל.
100+ עובדים.
עשרות מיליוני דולרים בהכנסות.
רווחיות גבוהה.
קונים חברות ואפליקציות בכל העולם.

 

למה לעזאזל לחזור לעבוד עם יזמים ישראלים?

 

אני רואה כאוס.

 

ואני מאוד מאוד טוב בלראות הזדמנויות בתוך כאוס.

זה קרה לי בקורונה.

 

הקלפים התערבבו, קלטתי שכולם הולכים לעבור לדיגיטל, נכנסתי אול־אין 

ומההימור הזה בנינו את החברה שלי בשנים האחרונות.

ועכשיו אני חושב שהקלפים מתערבבים שוב.

רק שהפעם זה AI.

 

בשנה האחרונה אני עושה טסטים על תזה שיש לי.

והיא מתבררת כנכונה יותר מחודש לחודש.

אני קורא לזה משולש הקסם:

 

למעלה -

דומיין אקספרט ישראלי.

יזם עם קבלות.
שנים בתוך תעשייה.
ידע עמוק מאוד בתחום מסוים.
סקסי, אפור, ברזלים — לא מעניין אותי.

בצד השני -

AI.

מבחינתי AI הוא קודם כל דבר אחד:

מסיר מגבלות.

מגבלות של כסף.
של קוד.
של זמן לשוק.
של תקציבי פרסום.
של שפה.

 

פעם כדי לעשות טסט נורמלי בחו״ל היית צריך לשרוף 30–50 אלף דולר רק כדי להתחיל לשחק.

 

היום?

 

כל האירוע השתנה.

 

ואז אני מחבר את שני הדברים האלה לצלע השלישית:

חו״ל.

 

כי חו״ל נותן לי את הדבר שבישראל פשוט אין:

 

סקייל.

 

אז יש לי דומיין אקספרט ישראלי.

יש לי AI שמסיר לו את המגבלות.

ויש לי שוק גלובלי שנותן לו מקום להתפוצץ.

מה נשאר באמצע המשולש?

 

GTM.

 

לפצח איך לוקחים את הדבר הזה לשוק.

 

וזאת בדיוק הסיבה שהקמתי את ״הפריצה לחו״ל״.

לא מאיזה מקום פילנתרופי.

 

יש לי פה אינטרס כלכלי ואנוכי מאוד מאוד גדול.

 

אני רוצה לעבוד עם היזמים הכי טובים שאני יכול למצוא.

 

לעזור להם לחדד את הרעיון.
למצוא את הקהל.
לפצח את ערוץ השיווק.
לעשות חיבורים.
ולבנות איתם עסקים גלובליים שאני מחזיק בהם אקוויטי.

 

כי פתאום אני מסתכל על האירוע הזה ואומר:

רגע. אני מבין איך בונים פה חברה של 100 מיליון דולר.

 

ואולי, אגב, גם המספר הזה קטן מדי.

 

בפרק החדש של וולר לייב אני פותח את כל התזה הזאת:

למה אני עושה את מה שאני עושה,
מה אני רואה עכשיו בשוק,
למה דווקא דומיין אקספרטים ישראלים,
איך AI שינה לחלוטין את חוקי המשחק,
ואיך אני מתכוון לבנות את חברת ה־100 מיליון דולר הבאה שלי -

איתך.

תעשה לי טובה.

תפסיק לבנות פאקינג חלליות.

אתה לא Salesforce.
אתה לא Apple.
ואתה בטח לא אילון מאסק.

אתה יזם עם מוצר חדש שאף אחד עדיין לא שם עליו זין.

אז למה לעזאזל יש בו 26 פיצ׳רים?

בפרק החדש אני מפרק את אחד החטאים שאני רואה שוב ושוב אצל יזמי SaaS ואפליקציות 

ואת הדבר האחד שאני מחפש כמעט בכל מוצר שאנחנו בוחנים:

Killer Feature.

אם אתם לא יודעים להגיד לי במשפט אחד מה הקסם שהמוצר שלכם עושה

תיכנסו לפרק.

עכשיו.